היום חוויתי חוויה מרוממת – הבנתי למה הקמתי את העסק שלי. אומרים שכעס זה סמן ימני כדי למצוא את המוטיבציה האמתית שלנו. היום זה עבד לי!
נשים יקרות ואהובות! במשך כמה אלפי שנים הוחלשנו, הושפלנו, נוטרלנו מכוחנו והנה מגיע העידן שבו הנשים חוזרות לחזית, להוביל ולהנהיג, כביכול שוות בין שווים יחד עם הגברים, ומה קורה אז? הדבר הכי אירוני!
הנשים, הופכות להיות משטר הדיכוי של עצמן. הפנמנו היטב שכל מה שקשור לנשיות הינו חסר רלוונטיות לקריירה שלנו. הפנמנו היטב שווסת מהווה עבורנו מטרד מחליש ובמקרה הטוב חסר חשיבות מיוחדת, למדנו שגופנו נועד לשעשע את המין השני או להביא ילדים ומלבד זה אין בו שימוש של ממש.
המסר הופנם כל כך טוב שהפך להיות חלק מהאני מאמין שלנו. יכולה לחתום שלפחות פעם אחת בחייכן אם לא עשרות פעמים שמעתן או אמרתן משפטים כגון: "מחזור זו לא מחלה". "קחי אקמול ועניינים כרגיל", "קצ'קס של בנות", "לול התרנגולות הזה", "עזבי את כל הרגשנות, בואי נפעיל את הרציונל". (מוזמנת להוסיף משלך)
מתי לעזאזל נבין שהאכילו אותנו בבולשיט ונפסיק להאמין בו? מתי נתעורר לעוצמת הנשיות האמיתית האדירה שחבויה בתוכנו? מתי נבין שהמערכת הנשית שלנו היא מטמון זהב. כן, אנחנו נעות במחזורים ולכל זמן יש את המשמעות שלו וזה ידע משנה חיים! בזה אנחנו שונות וזה לא, ואני מדגישה – לא לרעתנו!
אנחנו "רגשניות, אינטואיטיביות, תקשורתיות" וזה לטובתנו!
יש לנו רחם, המחזיקה בתוכה חוכמה אינסופית וזהו כלי עזר אדיר בעסק/קריירה/עשייה, לו רק נדע לעצור ולהקשיב.
עברנו עידן. די עם משטר הדיכוי שיושב לו מופנם בוורידים ומנהל אותנו ומנשל אותנו מהעוצמה. העולם מחכה למתנות שלנו. הגברים מחכים למתנות שלנו. הילדים שלנו, העסקים שלנו, הארגונים בהן אנחנו עובדות. לא נוכל לתת אותן כשאנחנו שחוקות, מותשות, חסרות תשוקה, מתנהלות עפ"י חוקים שלא תואמים אותנו ולא אנחנו המצאנו!
אפשר אחרת. אפשר עם תשוקה, עם אש בעיניים, בלב, בבטן. אפשר בנינוחות, אפשר מתוך תחושת מרחב. אפשר מתוך אהבה עמוקה לעצמנו ולהיותנו נשים. לא פחות – ואף יותר. אפשר!!