• לינה טרנה

להאיר לאורם של אחרים

Updated: Jun 6


(צילום: רונית ולפר)

(ספיישל לקראת חנוכה)

לא פעם שאלתי את עצמי: "למה צריך אותי?" למה צריך אותי בעולם? מה אני כבר עושה כזה, שאחרים לא עושים? מה כבר יש לי לומר שלא נאמר עשרות אלפי פעמים בגרסאות שונות? אם אמות מחר, למי אחסר? כעבור חודש, כעבור שנה? כעבור עשור?

מוכר לך, השאלות?

שאלת את עצמך פעם?

בכל פעם, שאני פוגשת אישה אחרת, מוארת, שעושה כמוני, שעושה טוב בעולם, ש"הולך לה", שאנשים באים להתחמם באורה, יש מקום בליבי שמתכווץ ונמס כמו איש שלג בשמש קופחת. חשבתי פעם שזו קנאה. אולי גם...

היום מבינה שבעיקר יש שם את השאלה - "אם היא עושה כל כך טוב, אז למה לעזאזל צריך אותי?"

זו שאלה קשה, קשה מנשוא לעתים. שאלה מעציבה, הרסנית, מיאשת.

בבסיס השאלה מצוייה, למיטב הבנתי (וסליחה לכל הגברים האהובים), תפיסת עולם זכרית. זכרית במובן של תחרות.

כשאני בא למקדשו של האחר (ראה ערך חנוכה) אני משמיד אותו לא כי אני רע, אלא כי אני בטוח שיש מקום רק לאחד מאיתנו במקדש, שיש מקום רק לאחד מאיתנו בעולם.

בקצה קודקודה של פירמידה יש מקום רק לאחד. בביצית יש מקום רק לזרעון אחד מתוך מיליוני זרעונים.

זאת תודעה. תודעה שניהלה את העולם כמה אלפי שנים טובות ועדיין זו התודעה הדומיננטית.

בהתאם לתודעה הזו אם היא (אותה אישה מוצלחת) טובה כל כך, היא כבר תפסה את המקום שלי ועכשיו לי אין מקום. כמו במשחק ילדים של כסאות מוזיקליים. המנגינה מתנגנת ואופס, כולם ישובים צפוף צפוף ואת עומדת לבדך במבוכה גדולה. מקומך נתפס.

נכון, לעתים נוצר הרושם שיש כמוני מיליונים - כשאתה מטפל - כל העולם מטפלים, כשאת מנחה - כל העולם מנחים, כשאת עורכת דין - כל העולם עורכי דין, כל העולם יועצים עסקיים כשאתה יועץ עסקי וכו'.

אז אם כולם, למה לי?

"מה הבידול שלך?" הם שואלים אותי. "במה את טובה על פני המתחרים שלך?" "האם את יכולה לומר שאת זה הכי טוב שיש בשוק!" ואני, בטני מתכווצת, לא מעוניינת לשתף פעולה עם השאלות. מקיאה אותן מתוכה.

האמנם, היא שואלת? האמנם יש לי בידול? האמנם יש לי מתחרים? האמנם אני הכי טובה?

... נס חנוכה זכור לכולם בשל היותו של כד השמן הקטן מאיר את כל החשכה לבדו. איזו עוצמה זו להאיר לבד בחושך! מה המשמעות של האור שלי, אם כן, במקום שיש בו המון אור? מי רואה ומבחין באורי, המוקף באורם של אחרים?

שאלתי וקיבלתי תשובה. זה מצטייר לי בפשטות - מה אם כולנו מארג אחד שלם וכל המוסיף אור, גורע מן החושך? מה אם אורנו יחד מתעצם ומתרחב אל מול החשכה?

מה אם נשנה את חוקי המשחק ונוסיף כסאות במקום לגרוע?

אז מה הבידול שלי? בעצם היותי. כל שנותר הוא להיות אני. האם יש לי מתחרים? לא באמת. מה שיש לי זה שותפים לאור. האם אני הכי טובה? כן, הכי טובה שאני יכולה להיות בכל רגע נתון.

הרשו לי, כמו בסטריפ פוקר, להפשיט ממני את כל הבולשיט. הוא מכביד עלי וכל כך מיותר לי. נכון, לוקח לכל שכבה זמן, שנים לפעמים. כולי תקווה שבסוף אשאר במערומיי ואורי יזרח במלוא עוצמתו במארג יפהפה עם אורם של שותפיי לאור...

כך אאיר לאורם של אחרים מבלי להיות חרדה לאורי שלי, כי באמת באמת יש מקום לכולם. זו איננה עוד קלישאה ניו אייג'ית פלצנית. זה אמיתי!

אז למה צריך אותי? רק ההוא למעלה יודע... אני תפקידי להמשיך להאיר.

#חנוכה #אפלייהמגדרית #עוצמהנשית #נשיות #העידןהחדש #עוצמתנשיות #WomIn #אהבהעצמית #אמהותשבונותקריירה #שגשוגנשי #איזוןאיכותחייםאישהאמיתיאישהעובדתאמהותשבונותקריירהאפלייהמגדריתאשתקריירהבריאותבריאותהאישההנסיכההנרדמתהעידןהחדשהעצמהנשיתחיוניותחכמתהגוףיוםהאישהבינלאומיליליתלינהטרנהנינוחותניקיוןפסחנשיותנשיםעובדותעוצמהנשיתעוצמתנשיותפחדמנשיותפחדמנשיםשבעמגירותתהליךאישילנשים #שנאהביןגבריםלנשים #חשיבהזכרית #תחרות #בטחוןעצמי #בעלתעסק #תחרותבעסקים