חייה בלה-לה-לנד
"יקירתי, את חייה בלה לה לנד" - הוא אומר לי והוא כל כך צודק!
נכון, בהחלט אפשר לומר שרוב הזמן אני חייה בלה לה לנד.
לא רואה חדשות, לא קוראת עיתונים, לא מעניין...
מתעסקת אך ורק בדברים שיש ביכולתי לשנות. מטרידה את עצמי בדברים הקשורים להגשמה שלי, למשפחה שלי ולאנשים שאני אוהבת. ככה זה עובד לי.
"אז מה יקרה כשתצאי לחיים האמתיים?" הם שואלים.
החיים האמתיים? חיים מלאי סבל, הדחקה, צמצום? האם לזה הכוונה? מממ... לא תודה. 38 שנה מחיי הסתדרתי בלעדיהם ואין לי שום רצון להתחיל בהם כעת.
הדבר הזה שלו אנחנו קוראים ה"מציאות" חמקמק ביותר. שאגלה לכם סוד? (ששש... לא לספר לאף אחד). מציאות היא כמו ג'יני בבקבוק ולכל אדם בקבוק אחר. הוא משפשף אותו ואומר לג'יני שלו – אני מאמין שהמציאות היא בצבע ורוד עם כתמים אדומים ופסים ירוקים והג'יני עונה לו – "כל מה שתצווה, אדוני". מישהו אחר לעומת זאת מצווה על הג'יני שלו שהמציאות היא אפורה עם עיגולים שחורים ופסים של חום וגם הג'יני שלו יהיה נאמן לבקשה.
מזה זמן רב הפסקתי להתווכח על מציאות, אפילו לא של בעלי. המציאות שלו שונה לחלוטין משלי. אז מה? כל עוד אני מבינה שזה המצב, אין לי טענות כי על הג'יני שלו אני לא יכולה לצוות.
אז אם כך, הגענו לקושי הגדול ביותר בענייני לה לה לנד וזה – הבחירה. בכל רגע נתון יש לנו בחירה, האם לעבור לגור שם קבע, לבנות בית, להקים גינה ולהשתקע, האם להשכיר בית קיץ ולבוא לבקר בו בחופשות כי רוב הזמן הרי צריך לחיות את ה"חיים האמתיים"...
ויהיו כאלה שפשוט ידלגו על המחלף, שלוקח לשם.
למה לא לבחור בלה לה לנד? יש מלא סיבות. פחד – פחד לאבד קשר עם ה"מציאות", פחד להישאר לבד, פחד לפגוע באנשים קרובים כי לימדו אותנו שאם ממש טוב לנו, כנראה שרע מאוד למישהו אחר כי לא יכול להיות טוב לכולם.
האמת היא שגיליתי דבר מעניין. ככל שאני מבקרת יותר בבית קיץ שלי בלה לה לנד, כך חיי וחיי הסובבים אותי משתפרים. אני טובה יותר לילדיי, לבן הזוג, לסביבה הקרובה ובכלל אני פשוט יותר חמודה אחרי הביקור שם.
בלה לה לנד לא כזה אכפת לי מה אחרים חושבים, כי כולם בעדי הרי ממילא, גם אם ב"מציאות" זה לא נראה ככה.
שלא תטעו! בלה לה לנד יש כאב, יש צער, יש כעס ויש עצב. אבל שם אלה רק רגשות. הם לא יותר ולא פחות מהתלהבות, שמחה ואושר. הם באים והולכים כמו ענן שלרגע מסתיר את השמש ולפעמים מוריד גשם אך תמיד נעלם בסוף. לכן אין שם סבל ואכזבה כי הכל מתקבל as is.
ככה זה לחיות בלה לה לנד.
אז מה, להפנות אתכם לאשת הנדל"ן בשכונה?