היא נכנסת לקליניקה והדבר הראשון שאני חשה זה את המתח בגוף שלה.
היא מתיישבת מולי בישיבה דרוכה, על קצה הכורסא,
לא מרשה לעצמה להתרווח, כאילו כל רגע עומדת לקום וללכת.
"כבר שנתיים אנחנו "על זה"" - היא אומרת, "לא מצליחים".
"ומה הרופאים אומרים?" - אני שואלת
"מבחינתם אין איזו בעיה רצינית, יש איזו ציסטה קטנה בשחלה, אבל זה לא אמור באמת להפריע".
אני מתבוננת בגופה, בעיניה ולמרות הביטחון שהיא משדרת והמבט החודר בעיניה,
אני רואה ומרגישה פחד. כשאני שואלת אותה אם יש משהו שמפחיד אותה בכל הסיפור הזה
של הריון, לידה, הורות, היא אומרת: "לא, ממש לא! אני ממש רוצה את זה ומחכה לזה!"
אני שואלת קצת שאלות על עברה, על חלומותיה, על הזוגיות שלה.
אנחנו צוחקות יחד על הבעלים שלנו ועל הבוס שלה שלא מצליח לתפקד בלעדיה.
אט אט היא נרגעת, חשה ביטחון ומתרווחת בכורסא. היא מצטיירת בעיני כאישה עצמאית, דעתנית,
"לא אוהבת להיות תלויה באחרים" – היא אומרת.
תמיד עשתה הכל לבד, בכוחות עצמה. בן זוגה גם הוא אדם עצמאי ודעתן,
שרגש ורגשנות רחוקים ממנו. "רציונלי ומשימתי" – כך היא מגדירה אותו.
עד הרגע שבו החליטו להביא ילד לעולם, ההתנהלות שלו התאימה לה כמו כפפה ליד,
אבל בתקופה האחרונה משהו אחר קורה. פתאום חסרה לה ההבנה שלו, החום שלו.
היא מתוסכלת והוא לא שם, הוא לא רוצה לשמוע. הוא רוצה לתקתק עניינים,
לעשות "מה שצריך" ואין לו ספק שהכול יסתדר בסוף.
לקראת סוף המפגש, רגע לפני שבאה ללכת היא אומרת
כמעט כאילו אמרה זאת לעצמה
"האמת היא אני מתה מפחד!"
"מה מפחיד אותך בעצם?" – אני שואלת
"אני מפחדת לוותר על החופש שלי!
אני רואה את החברות שלי. זו עבדות הדבר הזה!!
פתאום אני שומעת בקולה את הפחד שראיתי מקודם מתחבא בגופה.
"אני לא רוצה להיות עבד ליצור צורח, שכל היום רוצה ממני משהו.
עבדתי קשה כדי להיות חופשיה ולא בא לי ..." - היא מתחילה לבכות חרישית.
"כאילו כן בא לי, בא לי מאוד תינוק וגם בעלי מאוד רוצה וההורים שלי כבר בלחץ,
37 ועדיין לא ילדה וזה... והלחץ הזה של הביציות שפג תוקפן.
מכל הכיוונים יש לחץ, גם מתוכי אז אני חושבת שאני רוצה מאוד,
אבל לא בטוחה שאני מוכנה לשלם את המחיר"
בתוכי אני שמחה בשבילה, על אף הכאב שנשפך ממנה לפתע.
שמחתי שהפחד עלה מעל פני השטח כי כעת אפשר לדבר אתו, לחקור אותו,
לזהות את השורשים שלו ולשחרר.
כשהפחד משתחרר, הגוף מרפה מאחיזה ואז ההיריון יכול להתרחש.
את הפחד הזה של אבדן החופש בהקשר לכניסה להיריון, אני פוגשת אצל הרבה נשים
ויש לו שורשים שהולכים אחורה בהיסטוריה האנושית-נשית. זהו פחד מאוד עמוק ועתיק
,
שלעתים מייצר בגוף התנגדות לקליטה של הריון.
אז אם את נמצאת בתהליך הזה ומשהו שם לא עובד כמו שאת מצפה,
תשאלי את עצמך לרגע – ממה אני מפחדת?
וכתבי על דף את כל מה שעולה. חלק גדול מאוד מהתמודדות עם פחד
זה להוציא אותו מהחושך (התת מודע) אל האור (המודע) וזה כבר חצי מהעבודה.
חג חירות שמח ופורה!