פוריות בכל מחיר

(בהשראת "סיפורה של שפחה")

איך משפיעה האמונה ש"הורות היא ערך עליון"

על יכולת האישה להיכנס להריון בפועל?

כיצד החברה שלנו תורמת לקושי?

גילוי נאות שלי כמטפלת גוף-נפש בנשים ובין היתר בבעיות פוריות...

מאיפה נובע הרצון שלנו, הרצון הקמאי כל כך להיות אימהות?

האם הוא נובע מתוך יצר ראשוני ועוצמתי שטמון בנו כבני אדם – להמשך קיום הדור?

האם הוא נובע מתוך הפנמה עמוקה של ערכים חברתיים?

האם מתוך פחד הישרדותי של היכחדות הלאום, של השתלטות האחר?

האם מתוך רצון גבוה להגשמת הפוטנציאל האנושי?

או אולי גם וגם וגם?

לפני כמה שנים פגשתי באישה בת כ- 40, פסיכולוגית ילדים מהולנד.

נושא הילודה עלה בשיחה והסתבר שהיא ניסתה להביא ילדים בטיפולי פוריות.

היא עשתה שניים או שלוש ניסיונות וכאשר לא צלחו, החליטה לוותר.

ההחלטה התקבלה בקלות יחסית על ידי הוריה, בן זוגה וסביבתה.

כיום היא עוסקת במחקר, מטפלת, מסתובבת בעולם ומרגישה שזו הייתה החלטה נכונה עבורה.

בתוך קולה אמנם שמעתי ניחוחות של עצב, אבל הם לא היו הקולות הדומיננטיים.

השיחה עם אותה אישה הייתה מאירת עיניים עבורי לחברה אחרת,

שונה מאוד מהחברה שלנו,

חברה שבה להיות הורים הוא לא פסגת השאיפות

וישנם אנשים רבים הבוחרים לא לעשות זאת.

התחום שבו בחרתי לעסוק מפגיש אותי עם עולם טיפולי הפוריות על סוגיו.

המפגש הזה לא תמיד פשוט לי כמטפלת גוף-נפש.

אחד הדברים הקשים עבורי בעולם של טיפולי פוריות הוא העובדה

שלעתים קרובות מערכת הרבייה הנשית הופכת לאובייקט רפואי

שיש לו מטרה אחת בלבד – לייצר ביציות "טובות" ולהחזיק הריון בריא.

כל השיח סביב הנושא הוא לרוב במספרים ובמדדים. הוא כזה אצל הרופאים

והוא הופך להיות כזה אצל הנשים המטופלות עצמן.

איך בקלות האישה שמאחורי המספרים האלה – הנשמה שלה, הלב שלה,

החלומות שלה, העוצמה שלה הולכים לאיבוד.

אני מאמינה ויודעת שלמערכת הרבייה שלנו יש תפקידים נוספים, משמעותיים לא פחות

מתפקידי רבייה פיזיולוגיים. יש להם תפקיד בחיבור שלנו לעומקים של עצמנו, לחכמה ותבונה,

לאמת שלנו כנשים.

אני מאמינה שקל הרבה יותר לגוף שלנו לייצר הריון פיזי כשאנחנו קשובות אל חכמתו,

כשאנחנו קשובות ושומעות את הידע, כשאנחנו מחוברות לאינטואיציה,

כשאנחנו לא דוחקות בו.

הכלי הרפואי של טיפולי פוריות הוא כלי מופלא המאפשר להגשים את חלום האמהות

גם לנשים שבעבר אולי לא היו מצליחות לעשות זאת.

זהו כלי רב עוצמה והבחירה בידינו – האם להיעזר בו לטובתנו הנעלה

ומתוך הקשבה עמוקה לגופינו

או להיכנס ל"אמוק" מוטרף של עוד טיפול ועוד פרוטוקול,

לדחוק בגוף כאילו היה סוס מרוץ שצריך לנצח בכל מחיר,

להשיג את ההריון המיוחל...

ואז מה? אחרי שהשגנו?

להישאר בתוך גוף שהוא שבר כלי?

ואולי בחלק מהמקרים אף לתהות בסתר הלב, האם היה חייב להיות ככה?

האם שווה את זה?

הרי אחרי שנהיינו אמהות, אנחנו רוצות שיהיה לנו גם את הכוח לגדל את ילדינו

היום כבר יש מחקרים המדברים על קשר בין טיפולי פוריות לדכאון אחרי לידה...

אני מעודדת את האישה שנמצאות בתהליך של טיפולי פוריות

לזכור את עצמה, את גופה, את תבונתה, אבל אני גם מודעת לכך שזה לא פשוט,

כשהלחצים מכל הכיוונים נושפים בעורפה ודוחקים בה.

ואולי אם כחברה נשכיל לשחרר את האמונה שלהיות אימא זה ערך עליון,

יהיה לנשים קל יותר לעשות את זה, קל יותר להבין מה הן רוצות באמת

קל יותר לעשות את ההחלטות המושכלות ולא לדחוק בעצמן.

אחת השאלות הראשונות שאני שואלת אישה שמגיעה אלי לטיפול היא:

"מה הדבר הכי נורא שיקרה אם לא תהרי בטיפולים, אם זה לא יצלח בידייך?"

זו שאלה קשה כל כך, אבל אם אנחנו יחד מצליחות למצוא לה מענה,

משתחרר לחץ פנימי עצום, שלעתים קרובות הוא עצמו מונע מהאישה

להרפות לתוך התהליך ולהרות ולראייה,

אלפי המקרים בהם נשים נכנסו להריון בו ברגע

שוויתרו סופית על הרעיון ואמצו ילד.

בקליניקה חוויתי את זה לא מעט פעמים –

כשאישה מסכימה להקשיב לאמת שלה,

כשהיא מסכימה לפגוש את הפחדים

כשהיא מסכימה להכיר בגופה, לאהוב אותו על אמת, לכבד אותו ולהוקיר אותו,

כניסה להריון הופכת להיות קלה יותר כי זה בעצם, ואני לא אגזים אם אומר -

"תוצר לוואי" של התהליך שעברה.

אם הרגיש לך חשוב, אשמח לשיתוף

וכמובן אם לך יש התלבטות או שאלות בנושא,

את מוזמנת ליצור קשר ב- 0543003324

או לכתוב לי למייל: lina2tarna@gmail.com

#womin #אהבהעצמית #אינטואיציה #הגשמהנשית #החייםהמודרניים #המערכתהנשית #פוריו #פוריות #טיפוליפוריות #בעיותפוריות #קשייפוריות #טיפוליפריון #IVF #הריון