• facebook-square

© 2014 Lina Tarna. All rights served.

January 6, 2019

Please reload

הרחם שומעת

 

"אני לא מרגישה את הרחם, הגוף שלי עייף, אני מאוכזבת ממנו, מאוכזבת מהרחם.

זה היה אמור להיות אחרת, לא הייתי אמורה לעבור את כל זה.

זה לא פייר! אני בעיקר מתעלמת ממה שמתחת לחגורה.

זה כואב מדי להתחבר לאזור הזה בכל מקרה. עדיף ככה..."

 

אחת התופעות שאני מזהה כמטפלת שעוזרת לנשים עם אתגרי פוריות –

היא הטינה שהנשים מפתחות לרחמן/ שחלותיהן בעקבות טיפולי פוריות.

האמת היא שהתופעה הזו מובנת וניתן אף לומר שזו תגובה טבעית.

הכעס הבסיסי קשור לרוב לעצם העובדה שהרחם הזו,

שכל חיי חיינו אחת לצד השנייה בשלום

והיה ברור לי שיום אחד תישא את ילדיי,

פתאום מסרבת לעשות את תפקידה.

זה מאכזב וכואב ופוגע וכיון שאין באמת מישהו להפנות את הכעס אליו –

הרחם/ השחלות הופכים להיות מושאי הכעס.

 

מאוחר יותר, בכל טיפול שבו "זה לא קורה" –

הכעס מתגבר ולפעמים הופך לטינה קשה עד כדי כך שהתחושה ברחם נעלמת.

תופעה שחוזרת על עצמה בקליניקה שלי – תחושה מופחתת או חוסר תחושה באזור הבטן התחתונה. כמובן זה קשור גם לזריקות שנעשות באזור הזה ואולי נסיון של הגוף להקהות את הכאב על ידי חוסר תחושה.

 

היום המחקר והמדע מתחילים לחקור

ולהבין את ההקשרים העדינים בין המחשבות וההרגשות שלנו

לבין תפקוד התאים, האיברים והמערכות בגוף

ולרובינו זה כבר לא סוד שיש קשר בין השניים.

בסרט "what the bleep do we know " נחקרה בין היתר 

השפעת המילים על המיים וכיון שגופינו מורכב מ-75% נוזלים - 

ניתן בעצם לראות כיצד המילים שאנחנו אומרים לעצמנו 

או שומעים מהסביבה - משפיעות עלינו.

 

כלומר יש אפשרות סבירה שקיימת השפעה פיזית

של הרגשות הקשים שאנחנו מכוונים כלפי הרחם שלנו לעצם התפקוד שלה.

אני עושה כאן "פתח סוגריים" –

אני יודעת שיש סיכוי שמי שקוראת את השורות האלה אומרת לעצמה –

"שיט, זה אני גרמתי לזה שהיא תעבוד פחות טוב. זו אשמתי!"

וזו בדיוק המחשבה שחשוב כל כך לא להזין אותה כבר מההתחלה.

זו מחשבה מרעילה. רגשות אשם הם דבר מיותר ומזיק

ולכן המלצתי היא לצאת מנקודת הנחה שאת עושה את הכי טוב שלך בכל רגע נתון ולקחת את הידע למקומות מיטיבים במידת האפשר.

 

מה שלא היה בעבר, מהרגע הזה -

יש לך הזדמנות לשפר את הקשר שלך עם הרחם/שחלות שלך.

האם זה ישפיע לטובה על התוצאות של טיפולי פוריות?

באופן אישי אני מאמינה בכל ליבי בקשר שבין המצב הרגשי של האדם לבין בריאותו. קראתי לא מעט ספרות ומחקרים בנושא.

האם ההקשר הוא ישיר ובהכרח שינוי ברגשותייך כלפי הרחם/שחלות,

ישנה את תוצאות הטיפולים? – את זה אף אחד לא יכול לנבא או לדעת בוודאות.

מה שבטוח – זה ישנה את התחושה שאיתה את מסתובבת בעולם,

את הביטחון העצמי שלך, את היחסים העמוקים שלך עם גופך.

לעתים השינוי הזה משפיע גם על תוצאות הטיפולים,

אך כאמור לא תמיד.

 

אז איך עושים את זה?

איך מפתחים יחסים של אהבה וקבלה עם הרחם/ שחלות שלנו?

שני כלים שגיליתי שהם יעילים מאוד ואני משתמשת בהם בטיפול:

  1. כתיבה. דרך מצויינת לשחרר כעסים. תכתבי מכתב לרחם שלך/ שחלות שלך. במכתב תכתבי את כל מה שעולה לך, דברים הכי לא הגיוניים, כל החוויות שעברת. כל המחשבות הכי הזויות ילדותיות... תכתבי הכל. הכי חשוב שתשימי הכל על הדף. עצם הכתיבה – משחררת ומרפאה משהו בפנים.

  2. מגע. הניחי ידיים על אזור הרחם – האזור שמתחת לפופיק וקצת מעל עצם הערווה. הרגישי את החום בידיים, בקשי להזרים אל הרחם שלך אהבה, אהבה ללא תנאים ודרישות. כמו אהבה שאת עצמך היית רוצה לקבל. התרגיל הזה אם נעשה ברמה היומיומית ומתוך כוונה אמיתית, יכול ליצור ניסים ונפלאות בגופך.

מוזמנת להתייעץ ב – 0543003324 בכל שאלה 

 

 

 

 

Please reload

Please reload

Please reload

Please reload